מרגע שפרשת האסיר האלמוני שהתאבד בכלא ישראלי לפני מעל לשנתיים, פורסמה באוסטרליה, ברור היה לכל בר דעת, שאת הסיפור הזה כבר אי אפשר להסתיר. אפשר ליצור מהומה סביבו, אפשר ללחשש במסדרונות, אפשר לנזוף בעורכים שיגלו אחריות לאומית, אבל בלתי אפשרי להעלים את הסיפור. אם יעלם מעיתון אחד ישוב ויופיע באתר אחר, יגיח בבלוגים, בארצות הפייסבוק, יצוץ בשדות הטוויטר. במציאות כזו שהיא גלויה וידועה, בעידן בו הדרך היחידה לשמור על סוד היא להדליף עודף אינפורמציה טבולה בהררי דיסאינפורמציה, כך שיהיה קשה מאוד להפריד בין המוץ לתבן, בעידן כזה, אפילו ראש ממשלה שמתקשה על פי מקורות זרים, לשלוח מיסרונים בנייד, יודע שאת הסוד הזה שיביך את מדינת ישראל היא אפשר לעצור.
אם זה מצב הדברים, אז מדוע בכל זאת החליט ראש הממשלה לכנס בבהילות את ועדת העורכים, מדוע מדינת ישראל המשיכה להתייחס לסיפור ככזה שיש למנוע את דליפתו ואת הפצתו? מדוע אותה חרושת שמועות שהסתובבה במסדרונות השילטון? האם זו בורות? האם זה חוסר הבנה? האם זה ניסיון לעצור את השיטפון על ידי תקיעת אצבע בחור כאשר כל הקיר עומד על סף קריסה? או שמא יש הגיון בשיגעון? זו השאלה.
התשובה, כמובן לא חד משמעית, אך ההשערה שלי היא שהניסיון למנוע את הפירסום, לא נעשה על מנת באמת למנוע את הפירסום, אלא לצורך יצירתו של מסך עשן של ביטחון המדינה, על מנת להגדיל את מימד הסכנה בחשפת הםרטין המלאים והמסתוריים.
כך, במקום שהנושא יעלה לדיון על סדר היום הישראלי כסוגיה הקשורה לזכויות אדם וזכויות עצירים, על ידי יצירתו של מסך ביטחוני ועל ידי יצירתה של מציאות פרנואידית, המסתירה את הסיפור באמתלה של פגיעה בביטחון המדינה ומטה את הדיון מן העיקר. כי מרגע שהדיון יעסוק בצנזורה, בניסיון של ישראל למנוע את הפצתו של הסיפור, רוב הציבור כפי שקרה כבר בעבר, יעבור מהר מאוד לסדר היום. כך הטענות הקשות סביב התנהלותה ההומניטרית של ישראל תעלמנה מתחת לפני השטח, ותופענה רק בבלוגים ובאתרים של עוכרי ישראל הרגילים, אך תתפוגג כמעט לחלוטין מן השיח הציבורי הרחב יותר.
העובדה שבעידן הרשת אין יותר סודות ואי אפשר להסתיר מידע היא נכונה, אבל הטקטיקה להילחם בכך היא בשינוי המסגרת בתוכה יוצג הסיפור, היא יצירת הסחות דעת, שלא ימנע אומנם מן הסיפור להגיע לתודעה, אבל ישפיע על האופן בו הוא יסופר ויובן. בתקשורת, יציגו בימים הקרובים, את המדינה בגיחוחה, יאשימו אותה בחוסר רלוונטיות, בהיותה לא מעודכנת. הרי מי אידיוט לצנזר ידיעות בעידן הרשת? ובכלל, כל אחד יודע כי עבר זמנם של הסודות שניתן לקבור אותם עמוק באדמה, סביב כוס וויסקי וסיגר. אבל, כמעט, אף אחד לא יעסוק בשאלות החשובות סביב הסיפור הזה. לציבור הרחב יהיה ברור שהמדינה הסתירה משהו, אבל כאשר המידע מטפטף לאיטו מתוך המסתורין, דמותו של האסיר האלמוני תחקק כאוייב העם והמדינה, כמי שבטח, לא סתם המדינה הסתירה את דבר מאסרו. כך לאחר כמה ימים של חגיגה, כמו שקורה לכל נושא ביטחוני שהשתיקה יפה לו, חייו ומותו של X יתפוגגו שוב אל תוך השיכחה.
פוליטיקה זעירה 