בעמוד הראשון של עיתון הארץ הופיעה הבוקר כתבה על חברי הכנסת שנטלו חלק במצעד החיים והתלוננו על האוכל ותנאי הטיסה. "משלחת הח"כים למצעד החיים: מתלונות על האוכל ועד דרישה לטוס במחלקת עסקים" מן הכתבה ניתן להגיע אל המסקנה הבלתי נמנעת, שלחברי הכנסת הישראלים אין בושה. הרי מי יעז להתלונן על האוכל והטיסה כאשר הוא יוצא למסע בגיא ההריגה? איך יכול בכלל חבר כנסת, נציג העם היהודי, לעסוק באוכל כאשר הוא צועד בדרכם של אלו שחיו שנים ארוכות במחסור ורעב תמידי?
למעשה, יש לי חשש קל, שכמו במקרים רבים ברגע שיש הזדמנות להציג את חברי הכנסת שלנו בעלבונם או ללעוג לדמוקרטיה הישראלית הרי התקשורת מייד תעוט על השלל. נכון, לא חסרות סיבות לתפוס את נבחרי הציבור שלנו בקלקלתם, אך האם אין לתקשורת הישראלית ואולי לחברה כולה נטייה לעשות זאת בצורה מוגזמת ואולי אף בשם אינטרסים סמויים?
ראו למשל מקרה זה, קריאה זהירה של הכתבה, מגלה שיש יסוד להניח שהגורמים שהובילו לחשיפת השערוריה הם לא אחרים מאשר חברת התיירות שארגנה את המסע לפולין. לאחר שחברי הכנסת עם שובם לארץ, פנו לשר החינוך על מנת שייבחן מחדש את ההתקשרות עם חברת התיירות המארגנת את האירוע, הבינה כנראה החברה, כי הדרך הטובה ביותר להרחיק את האשמות ממנה תהיה היא על ידי תקיפתם של החכ"ים.
חברי כנסת הם הרי תמיד מטרה נוחה, אנו בזים להם, מזלזלים במוסד שהם מייצגים, איבדנו מזמן את האמון בהם ובערכים דמוקרטים. לכן כל כותרת הרומזת על שחיתות, או אובדן דרך מוסרית של נבחרינו, רק מחזקת את תפיסתנו היסודית אותם. הנה עוד כתבה המוכיחה את הידוע לכל ומחדדת את התהומות אליהן הדרדרנו אנו ומוסדותינו.
אינני יודע מה התרחש במצעד החיים ומה היה אופי התלונות של חברי הכנסת והאם הן היו קטרניות או ראויות, אך הכתבה שהתפרסמה הבוקר בעיתון, ניתן להניח,היא תוצר של יועץ יחסי הציבור של חברת גשר, שחוששת לאבד את מכרה הזהב, שבידיה, עד שבעמל רב היא למדה "להכיר את הצרכים הדרושים כדי להפוך את המסע לפולין לחוויה חינוכית מרגשת" (מתוך אתר חברת גשר).
אנו חיים היום בעידן בו הפוליטיקה נתפסת כחידלון, כרע הכרחי, כתחום של שחיתות והפקרות. בכל יום מצטרפות הוכחות נוספות, הגורמות לנו להתייאש ולהתרחק מן הזירה הפוליטית ומיושביה. אך אל לנו לשכוח שלמרות שחברי כנסת רבים, תרמו את חלקם להידרדרות זו, הרי ישנם גורמים רבים, שנהנים ועושים כמיטב יכולתם לחזק מגמה זו.
אין לבעלי ההון צורך בגופים פוליטיים חזקים ועמידים, אנשי ההון מעוניינים במגזר פוליטי חלש, הניתן לנצל אותו ולשלוט בו. לכן לתקשורת כיום יש בהחלט אינטרס, לעיתים מובהק, לנגח את הממסד הפוליטי. כך, על ידי הכפשתם של חברי הכנסת והמנגנון הפוליטי, ניתן לחזק את הלחץ לכיוון של הפרטה והחלשה של המנגנוניים הממשלתיים. הרי הממשלה היא תמיד מסורבלת, בזבזנית ולא יעילה ולכן השוק הפרטי צריך להחליף אותה כשחקן מרכזי. בשנים האחרונות זו התגלתה כדרך היעילה ביותר, הטל רפש בדרג הפוליטי על מנת לגרום לאזרחים לתמוך בפרוקו של הממסד.
חברי הכנסת יצאו למסע החיים בפולין, ייתכן שחלק מהתלונות שלהם היו מוצדקות וייתכן שחלקן היו מוגזמות, אך יש להניח, שהצגתם כמנותקים מן המציאות המתלוננים בקטנוניות אל מול שערי המוות על אוכל נועדה בעיקר לנצל את הדימוי הנמוך שלנו את הכנסת ולסייע לחברה המסחרית שמארגנת את הטיולים לשמור היטב על עגל הזהב שלה.
פוליטיקה זעירה 