מחאת האוהלים ורוח 68 – היו מציאותיים, דרשו את הבלתי אפשרי

בתקשורת ובמשרדי הממשלה מתקשים להבין את אופן ההתנהלות של מחאת האוהלים ומנהיגיה. מה הם רוצים? מהי רשימת הדרישות? לאחר שהצליחו למשוך תשומת לב ועניין ציבורי, זועקת התקשורת,  למה הם לא קוטפים את הפירות, זה הזמן, להיות פרגמטיים, פרקטיים, עניינים. "להתמקד, למסגר, להצטמצם" בשפתו של אחד מפרשני התקשורת.

הקושי של התקשורת והממשלה לקבל את עמדת יושבי האוהלים, נובעת מכך שמעולם לא הייתה כאן מחאה מהזן הזה. מחאה שרוצה להוביל לשינוי מהותי ולא להשגים רגעים.  לכן למרות שהממשלה הציע פתרונות, המוצגים כמרחיקי לכת בנושא הדיור, המחאה מסרבת להתקפל. מסרבת לחלוץ את היתדות מן הקרקע ולגלגל את שקי השינה.

דווקא חוסר המיקוד , הוא חלק מעוצמתה של המחאה הזו, רק כך למעשה, היא יכולה לצמוח למשהו משמעותי יותר. לא עוד מאבק פרגמטי על אחוזי שכר, לא עוד הטבה למגזר כזה או אחר, לא סיבסוד זמני של מחירי הדירות, אלא מאבק אמיתי על הבית, מאבק על הזכות לחלום. להאמין שניתן להאבק גם על משהו שהוא לא בהכרח מציאותי אבל מאוד מהותי. "היו ריאליים דרשו את הבלתי אפשרי" (Soyons réalistes, demandons l'impossible ) זעקו השלטים ברחבי צרפת של מאי 68.

כאשר התבצרו אלפי סטודנטים צרפתים ברחובות פריס וברחבי צרפת במאי-יוני 68, סיסמא נוספת שליוותה את מאבקם הייתה "הדמיון לשלטון". קריאה זו גילמה בתוכה את הכוח המניע של מאבקם. תסכול דורי עמוק, הנובע מן התחושה שהשמרנות, הקיבעון והפוליטיקה האליטיסטית, מנסים להסתיר מן הדור החדש את המציאות, לעצור את מחוגי הזמן ולשמר עולם ישן ולא רלוונטי עבור דור של צעירים הדורש שינוי פוליטי, חברתי ותרבותי. הקריאה "הדמיון לשלטון" הייתה קריאה נגד הפיכתה של הדמוקרטיה לטכנוקרטיה. קריאה להחזיר מחדש את הדמוקרטיה לריבון האמיתי, לפתוח לרווחה את הדלתות הכבדות מאחוריהן מתנהלת הפוליטיקה של המחשכים. להאמין שאפשר אחרת.

הקריאה להעלות את הדמיון לשלטון, בצרפת של 68, נגמרה במפח נפש. היא נמשכה בקושי חודש שלאחריו חזר הסדר הישן על כנו. הדמיון, לא הצליח להציע סדר פוליטי חדש והתגלה בעיקרו כדמיון שלילי. דמיון המסוגל להחריב את העולם הישן אך איננו מסוגל לבנות אחד אחר במקומו.

אך הכישלון הזה היה רק כישלון חלקי. מהפכת 68 אולי לא שינתה מיד את הזירה הפוליטית, אבל היא שינתה משהו יותר עמוק ומהותי בחברה הצרפתית. היא שינתה את האופן בו צרפת מזהה את עצמה חושבת על עצמה. היא שינתה את מעמדו של דור שלם, את מעמדן של הנשים, את מערכת היחסים בין המעמדות החברתיים בצרפת. השינויים שחוללה מהפכת 68 יצרו סדר חברתי חדש, דווקא בגלל שהמהפכה נדמתה חסרת יעדים, מבולבלת ומבלבלת, היא טלטלה את החברה הצרפתית מן היסוד.

מחאת האוהלים היא  שונה מאוד במהותה ובמטרותיה, אך היא מזכירה יותר ויותר את המחאה הזו מבחינת החזון שלה, בגלל שהוא רחב, מקיף ולא ממוקד. כל דרישה קונקרטית תהפוך את הישיבה של שבועים באוהלים, לחסרת ערך. רק אם המחאה הזו תצליח להחקק בתודעה החברתית ותצליח להשפיע על סדר היום הפוליטי רעיוני של  ישראל היא תקצור את הפירות והם יהיו מקיפים יותר ומהותיים יותר מכמה התחלות בנייה מהירות.

מחאת 2011 צריכה להגיע לקלפי, צריכה להוות את הנושא המרכזי שיטריד  את המצביעים בבחירות הבאות. לא עוד ימין ושמאל, הצבועים רק בצבעי דגל הלאום, אלא ימין ושמאל חברתיים. לא עוד ימין ושמאל הנפרדים סביב הקו הירוק. מחאת האוהלים צריכה להיות קריאת תגר ולא משא ומתן עייף בחדרי חדרים עד שיצא עשן לבן, יציאה נגד האופן בו מנוהלת הפוליטיקה כיום, נגד שלטון ההון והבטון.

מהפכת 68 שינתה את סדר היום החברתי פוליטי בצרפת לשנים ארוכות, השפעתה לא הייתה מיידית ולא חד משמעית. אך רעיונתיה חילחלו והפכו לחלק מההוויה של צרפת, וזהו ההישג המהותי, כי שינויים אמיתיים המתרחשים בדמיון האזרחי דמוקרטי השפעתם רחבה יותר.