המלכוד של לפיד

לאן שלא יביט, לאן שלא יפנה, זמן הטורים בפייסבוק הולך ומתקצר, הלחץ הולך וגובר,
וגם אם על פי עדותו אין לו נטיה להזיע, יש לו הרבה יותר מה להפסיד.

אכן, פוליטיקה של קואליציות היא דבר אכזרי, היא מכבש לחצים שממנו איש איננו יכול לצאת כפי שבא, איש אינו יכול לצאת בתחושה של הישג. קואליציות בנויות תמיד על כך שאני מקבל דבר מה ומפקיר תחומים רבים אחרים.

חלק מהנטייה לגנות את הפוליטיקה הישראלית ולראת בה מופת של שחיתות נובע בדיוק מן הנקודה הזו, מן המקום בו כל המפלגות שבוחרות להצטרף לממשלה צריכות למכור משהו מהבטחותיהן ולפזרן עם הרוח. זה טיבו של המשחק הקואליציוני זה טיבם של החיים הפוליטיים, פשרה, פשרה , פשרה ולעיתים גם וויתור.

נו אז מה אם אנחנו רוצים גיוס מלא של החרדים מחר, לא כל מה שאנו רוצים, חייב להתקיים עכשיו ומייד. לא כל דבר שהחילונים רוצים הוא גם צודק ונכון. למרות הנטייה של מצביעי המרכז, לפיד, וחלק ממצביעי העבודה שמאל, לראות בכל האחרים אוכלי חינם ונצלנים, חברה היא דבר מאוד מורכב שקשה לדחוף למגירות, למשל, האם אותם אוכלי חינם ונצלנים, הם אילו שנהינו מפירות הצמיחה, מהקשרים הצבאיים, משליטה על מוקדי הכוח? קל להאשים, קל לכוון אל האחר את האצבע המאשימה אך שוב האמת יותר מורכבת. באותה מידה גם המתנחלים אינם מקור כל רע, הם אינם אילו שבגללם מעמד הביניים קורס, או החינוך לא מקבל את תשומת הלב הראויה. זה שוב הרבה יותר מורכב.

הפוליטיקה של השליטה בשטחים יצרה גם הרבה מקומות עבודה, תעסוקה, מפעלים, שליטה על משאבי טבע. הצמיחה הישראלית של העשורים האחרונים, לא מתסיימת בקו הירוק וישראל גם מרוויחה (בחלק מהנושאים) מאחיזתה בשטחים הללו ומתשתית ישובית עסקית שנוצרה בהם. זאת אומרת השטחים הם לא רק הוצאות, כמו שאוהבים להציג אותם ראו למשל האתר מי מרוויח מהכיבוש אבל לשבת ולצעוק כולם גזלנים ואנחנו נאנקים תחת העול זה הכי קל, כי זה מאוד ישראלי, להתעטף ולהתחפר בתחושת הפריאייריות המדומה. לעמיד פני קורבנות, בייחוד שזו אותה פרקטיקה הננקטת על ידי כל המחנות בחברה הישראלית.
כמעט באותה נשימה, גם מאוד קל להיות אידאליסטים ולא לוותר במשא ומתן ולהתעקש, אבל קל, רק לכאורה. כי לפיד עכשיו במילכוד, ימכור את עקרונותיו, יאשימו אותו שהוא פוליטיקה ישנה, יעמוד על עקרונותיו יאשימו אותו שהוא אחראי לקואליציה קיצונית. ישב בממשלה מבחן הפוליטיקה האחרת יהיה קשה מנשוא, ישב באופוזיציה יש לו סיכוי ממשי להיעלם מן המפה הפוליטית, כי המפלגה שלו מחוץ לקואליצה תתפרק לכיוונים שונים, תאבד את הצלם שטרם רכשה, אולי אפילו תנפח את נשמתה. לפיד זקוק לקואליציה כמו אוויר לנשימה. לפיד ללא השלטון יהיה בגידה ישירה ומיידית ברוב הקולות ששלחו אות לכנסת ולא רוצים שינוי אלא רוצים אותה שיטה רק עוגה אחרת.
בכלל ישראל איננה ארץ טובה לאופוזיציונרים, זו ארץ הבולדוזרים, המזיזים, המשנים את המציאות ואת גבעות החול הופכים לישוב. קשה להיות אופוזיציה אפקטיבית, שקולה נשמע, קשה יותר לשכנע שתרמת לשינוי בנוף הישראלי. לפיד באופוזיציה ועוד לפיד הישראלי המצוי הנחמד, הוא מתכון לניוון, לקמילה מהירה.
הצרה של לפיד היא שכולם יודעים זאת, הצרה שלו היא שהסוף של המשא ומתן ידוע, לכן במקום להתעקש על כל הנקודות שהביא עמו כנדוניה יכול להיות שעדיף לו להתחיל לחשוב על האופן שבו מקימים קואליציה לא מושלמת, אלא קודם כל הכי פחות גרועה ואולי אפילו כזו שמסמנת לעצמה מטרות ברות השגה.
בשביל שיהיה פה עתיד, צריך להתחיל בהווה.