בשבוע שעבר, ביום שלישי ה-18.1 נפתח בראשון לציון כנס ראש הממשלה לשפה העברית "לשון ראשון", בנוכחות ראש ממשלת ישראל. מעבר לסיוט המתמשך והלא נעים, הכרוך בסידורי האבטחה, בכל אירוע בו מופיע ראש הממשלה, ומחייב את הציבור לעבור עשרה מדורי גלאים, הצטרפה לאבטחתו של ראש הממשלה, לאחרונה, שורה ארוכה של משאיות חול עמוסות, אשר תפקידן להדוף את גלי המטענים והאיבה האורבים לראש ממשלתנו.
שורת המשאיות הפכה את סביבות היכל התרבות העירוני לאתר בניה מאולתר, קישטה את הנוף האורבני הכעור והציבה אותנו במרחק פסיעה מפקיסטן ודומותיה.
זו תמונה איומה ועצובה המעידה, יותר מאשר על דאגה לחייו של ראש הממשלה לחוסר הפרופורציות, לחוסר הסבירות ולאופן התנהלותה ההיסטרי של מדינת ישראל בכל הנוגע לביטחון אישיה הבכירים. החשש הסביר לניסיון פגיעה בחייו של ראש ממשלה איננו צריך להיות הצדקה להתנהלות בזבזנית ראוותנית, לא סבירה.
חלק מן העיקרון הדמוקרטי צריך להיות מבוסס על כך שחייו של ראש הממשלה הם יקרים ויש להגן עליהם, אך לא במחיר הפקרות כולל. דמוקרטיה אמיתית איננה יכולה להתנהל באופן בו החומות בין הנציגים והמיוצגים מאמירים כל העת. היש פלא, שנתניהו ומקורביו נותרים יותר מתמיד מנותקים מן העם, עטופים בטבעות חנק מגוננות?
בשם ביטחון המדינה נשללות, מדי יום זכויות בסיסיות, מאזרחים, ממפגינים ומקבוצות פוליטיות שונות, בשמאל ובימין. באופן קבוע, בשם הביטחון, נאסר מידע לפרסום, לכן, כאשר גם סמליה של המדינה הדמוקרטית הופכים ללא נגישים ולו מעט, הרי זה סימן לדאגה.
השב"כ כנראה לא התאושש עד היום ממחדל רצח רבין. אך כתוצאה ממנו ו בעשור האחרון כוחו והשפעתו הלכו וגדלו ואיתו גם התקציבים. כי הרי יש דברים שבהם לא ניתן לחסוך, תחומים בהם הכסף איננו מכשול. לעומת זאת בתחומים כמו כיבוי אש למשל, אין כל בעיה לעשות חשבון של סבירות והסתברות ולחתוך בתקציב על פי טבלאות סיכון.
המסקנה היחידה מחוסר המידתיות הזו, היא שראש הממשלה ראוי שיהיה אישיות בלתי רצויה באירועים חברתיים. שאל לו לצאת ממעונו או ממשרדיו. שיוותר סגור ומנותק בחדרי חדריו, ויניח לנו לנפשנו. אם לא, הייתה כוונה וודאית, בשבוע שעבר, לעלות את ראשון לציון למרומים, הצבתן של משאיות החול סביב היכל התרבות של ראשון הן רק סמל מדכדך להפיכתה הבטוחה של ישראל למדינת קסרקטין.
ראשון לציון הייתה פעם עיר שהחולות הקיפו אותה מכל עבר, ניתן היה להתגלגל במורדותיהן וללכת בהן אחר עקבות בעלי חיים שהותירו את חותמם הרגעי בחול. ראשון הייתה המושבה העברית הראשונה ובבית הספר "חביב" שבעיר החלו לראשונה ללמוד בעברית מהוססת לפני למעלה מ-120 שנה, אך אלו היו ימים שעברו ממזמן, כיום ראשון היא עיר בטון ומלט, ואת החול, ניתן כיום למצוא בסביבותיה, רק בעת ביקור אקראי בעיר, של ראש הממשלה העברי, בתקווה לא האחרון.
