חייו הסודיים של ניקולא הראשון

היום (יום רביעי ה-15.9) יוצא לאור ספרה המדובר "קרלה,  חיים סודיים"  של העיתונאית הצרפתית במסה לאורי לחנויות הספרים ויש להניח שייחטף מן המדפים כמו מעדן מילקי ביום שרבי בסופרמרקט השכונתי. הספר העוסק בחיי המין, הניתוחים הפלסטיים ושאר מעלליה של הגברת הראשונה של צרפת ומבטיח הצצה הגונה ומגונה אל בינות מצעי הפשתן של קרלה ברוני.

השאלה המעניינת איננה כמובן הספר עצמו, את רוב עלילותיו, אני מעריך, אפשר יהיה לסכם ברשימת שמות עסיסית הנפרשת על עמוד אחד ואשר ברובה כבר ידועה ממזמן (בין היתר: מייק ג'אגר ודונלד טראמפ ) ובעמוד נוסף ניתן למנות שורת המקומות, התנוחות או משהו מן הזן הזה.

לכן העניין האמיתי הוא בשאלה, למה ספר שרוב תוכנו מוכר, יימכר (כנראה) במיליונים? מדוע העיתונות הצרפתית עוסקת בנושא בהתרגשות כה רבה? בכלל, כיצד קרה שהעיתונות הצרפתית שלרוב לא נוטה להיכנס לחדר המיטות של נבחריה, מפרסמת קטעים נבחרים מן הספר החדש? והשאלה, אולי הכי מעניינת,  האם כל זה טוב או מזיק לניקולא?

הספר יימכר בהצלחה, כי סקס מוכר. כי זו הטלנובלה הטובה בעיר, המערבת סקס, עוצמה, פוליטיקה ואישה יפה אחת. וכך למרות שהפרטים כבר ידועים ואת שמות המאהבים של ברוני לאורך השנים ניתן למצוא בכל אתר רכילות, הסיפורים העסיסיים מחדר המיטות, מתובלים במעשיות על תיאבון מיני לא מרוסן של הגברת הראשונה, יעוררו תמיד עניין, ומאפשרים לנו, פשוטי העם, הצצה וסוג של השתתפות בחיים הנסתרים של האליטות.

חשיפתן של הפרשות המיניות עוזרות להגדיר מחדש את העובדה שהאנשים הללו, שם, אינם כמונו. הם אחרים. התיאבון שלהם לשלטון והתיאבון המיני שלהם הופכים לאחד. כמו בעולם החי, מי ששולט בקבוצה, מקבל גם את מיטב נשותיה ולעולם אינו יודע שובע ואנו המתבוננים בהם מן הצד, לעיתים בתדהמה אולי קצת בקנאה. מבינים כי לעולם לא נוכל להיות כמוהם.

העיתונות הצרפתית שלרוב ידועה בנטייה שלה לרסן את עצמה וכמעט תמיד ליישר קו עם תכתיבי השלטון מוצאת את עצמה מיום שמונה סרקוזי לנשיא בטריטוריה חדשה. מחד הנשיא הוא רב עוצמה קשור ומקושר וכבר הוביל על פי הסברות הרווחות לפיטוריהם של כמה עיתונאים, מצד שני הוא הנשיא הראשון שהפך את עצמו לכוכב פופ ואת חייו הפרטיים לחלק מן המופע הנשיאותי, לחלק מהטקס. לכן בטריטוריה הזו נקבעו הגבולות מחדש, נזהרים בתקיפה פוליטית והופכים את חייו הפרטיים למשל.

כך בניגוד לגישה הצרפתית המקובלת המקיימת הפרדה מוחלטת בין הפרטי לציבורי, גם במקרים בהם לפרטי יש השפעה משמעותית על הציבורי, סרקוזי מקפיד לערב את השניים ולאמץ אורחות התנהגות אמריקאית. דווקא באספקטים הציבוריים פוליטיים מוטרד יותר סרקוזי ומנסה למנוע פרסומים שונים, אך את הפרטי הוא הפך למוקד של כוח.

כך היה במקרה, בו אפשר סרקוזי למחזאית המוערכת יסמינה ראזה להתלוות אליו בזמן מסע הבחירות שלו, למרות שהיא ידועה כאשת שמאל המתנגדת לפוליטיקה שהוא מייצג. סרקוזי העריך שדווקא ספר שלה יאדיר את דמותו ואת האתוס שהוא רוצה לבנות והוא אכן צדק. כך גם במקרה הנוכחי, למרות קולות המחאה והלחץ שעולים מן האלייזה, הרי בהתבוננות רחבה יותר, יש להניח שגם ספר זה על הגברת הראשונה, יהווה נדבך נוסף בהבניית דמותו של הנשיא. ככוכב של טורי הרכילות ולכן נערץ.

מקובל להציג את סרקוזי כנשיא במשבר, הסקרים הרי מראים ירידה משמעותית באחוזי התמיכה, סחבת ברפורמות, שרים סוררים, הפגנות ענק ברחובות. אך המציאות הרי תמיד מורכבת יותר. כשם שהחלטתו לצאת למאבק חורמה נגד הצוענים, זכתה לביקורת חריפה מכל הכיוונים, אך למעשה משרתת אותו פוליטית אל מול קהל המצביעים.

כך ההתמקדות בחייו הפרטיים, בפרשיות מין ובחיבה הבלתי מוסתרת שלו לצעצועי יוקרה, הופכים אותו לסוג של המלך החדש. קפריזי, גחמתי, נפוח אגו אבל מלך. וצרפת תמיד אהבה אותם כאלה,  קצת מורמים מעם וחזקים. זה לא אומר שלעד חוסן כמובן, צרפת הרי כזכור, גם תמיד ידעה בסופו של דבר לקפד את ראשם.

קבורת חמור – פרשת החייל העריק

כעס בצה"ל: קבורת עריק – פגיעה בנופלים בקרב

אחרי סטירת הלחי מהיועץ המשפטי לממשלה בפרשת קבורת החייל שנהרג בתאונה בבאר-שבע, גורם בכיר בצה"ל תקף: "זו קריאת תיגר על המפקדים, שעלולה להשפיע לרעה בעתיד". הוא הוסיף: "כיצד תרגיש משפחת חייל שנהרג בקרב?" מתוך אתר YNET ב-29.6

העריק איננו חדל להיות חייל כל עוד הוא לא משוחרר משרותו. לכן העריק יאיר ששון ז"ל הוא באחריות מלאה של הצבא. דווקא הניסיון של הצבא להתכחש למשרתים בו הוא המטריד מנוחה. על בסיס אותו הגיון יכול הצבא להתנער מאחריותו לגלעד שליט שכבר למעלה מארבע שנים מסרב להתייצב ביחידתו.

גם אם הצבא איננו אוהב את החלטת היועץ המשפטי לממשלה להביא את העריק יאיר ששון לקבורה צבאית וגם אם הוא רואה בכך כניעה, ובזיון, הניסיון לתקוף את החלטת היועץ המשפטי לממשלה והמשך המתקפה על החייל המת היא מביכה ומגלה שוב, את מידת הנקמנות וחוסר המחשבה המניעה את הצבא שלנו.

הטענה כי לא ייתכן שעריק יקבר לצידם של לוחמים שנפלו בקרב היא מגוחכת, בייחוד לאור העובדה שבתי הקברות הצבאיים מלאים חיילים שלא נפלו בקרב. הניסיון להפוך את העריק לטמא ושפל שלא ראוי שייקבר לצידם של בחורינו הנהדרים הוא חלק מן הניסיון להתנכל לכל מי שלא מלא את תפקידו ולא משרת נאמנה את העם, חלק מאותה דה-לגיטמציה של החיים האזרחים בישראל או של ההתנכלות לחולשה.

האחריות של הצבא לבאים בשעריו צריכה להיות טוטאלית ולא משנה מה גדול חטאם. אם אותו נער היה נעצר הרי הוא היה יושב בכלא צבאי ומקבל עונש על עריקתו, ולכן גם במותו הוא נידון לבלות את כל ימיו בבית עלמין צבאי.

אולי, הגיע העת שאנשי הצבא ישנו גישה ויתנחמו באבסורדים הקטנים שמייצרים החיים. הנער שלא הצליח להסתגל לצבא ולא רצה לשרת בו יבלה לבסוף את כל ימיו  בחיקו  של צה"ל.

דמוקרטיה בנבדל

אנו חיים בעידן בו הכל חשוף, גלוי ומצולם. אנשי הציבור נמצאים כל העת תחת עינינו הפקוחה. היכולת שלנו ללכוד את שופט הכדורגל במבוכתו ובשגיאותיו, הופך משחקים רבים לחסרי ערך ולעיתים למביכים. כתוצאה מכך, נוצרת תחושה של כישלון וחוסר שביעות רצון המלווה את המשחקים, תחושה הגובלת לעיתים במרירות. משחק הכדורגל כמו הזירה הפוליטית מתנהל בנבדל תמידי. אין לשופט הכדורגל, לראש הממשלה, לחבר הכנסת, לאן להימלט מעין המצלמה.

התאווה היחידה שנותרה היא למחזה המרהיב, תנו לנו שערים. מכרו לנו דרמה. כל היתר הופך לחסר חשיבות, למצומצם. משחק נטול שערים, גם אם הוא משחק טוב נתפס ככישלון מחפיר. אין יותר מקום לתחרות מעודנת, אנו רוצים ניצחון או השפלה, דרגות הביניים חדלו להתקיים. אך בעוד בסוף בכדורגל מדובר בסופו של דבר רק במשחק בפוליטיקה יש לכך השפעה הרת גורל.

הזירה הפוליטית מתנהלת גם היא כיום לקצב אותם תופים. המעשה הפוליטי חשוף לפנינו. או לפחות הדימוי התקשורתי שלו. אנו רואים כל העת את הפוליטיקאים בבושתם, במערומיהם. שקיפותה של הזירה הפוליטית יוצרת דה-לגיטימציה של הפוליטי ודחייה שלו, או לפחות אדישות לקיומו. השקיפות התמידית גורמת לזירה להתמקד במחוות הריקות, בטקסיות ולא במהות.

משחק הכדורגל בעידן התקשורת והמצלמה המקיפה אותו מכל עבר מתנהל כטרגדיה, הטעות של השופט היא בלתי נמנעת והחשיפה של הטעות הזו שוב ושוב בהילוכים חוזרים, מדגישה את הגיחוך, מדגישה את חוסר האונים של הסמכות אל מול המבט נטול הפניות של המצלמה. החזרה המעגלית על הטעות והעמדתו של השופט באור נלעג, קובעת את עליונותה של התקשורת ככלי השיפוט היחיד. כאמצעי הסמכות הבלעדי, המסוגל להשיב למשחק את כבודו.

כך משתלטת התקשורת על הזירה הפוליטית, הציבורית והספורטיבית תוך קביעת עליונותה המוכחת שוב ושוב בשידורים חוזרים. עליונות המלווה בפרשנות אנשי התקשורת, הבזים לאנשי המנגנון המנסים לעצור את הקדמה ולהילחם בעתיד. המצלמה מאפשרת לפרשני הטלוויזיה לבקר בארסיות את ההנהגה מתוך נקודת המבט של הישות העליונה שדבר איננו נסתר ממנה.

למרות שיכול להיווצר הרושם כאילו המאבק הוא על הזכות למשחק הוגן, על שינוי קטן שיאפשר לאמת להרים ראשה בגאון, מדובר קודם כל בתאווה להאדיר הסמכות התקשורתית לחזק אותה ובדרך לגרוף עוד הון. המטרה היא ליצור אשליה אצל הקהל, כי הוא זה שקובע, כי המשחק איננו עוד בידיו השרירותיות של הכוון או השופט או ראש הממשלה, אלא בידיה הנאמנות של המצלמה, שלעולם איננה משקרת ומתוקפה הכוח למעשה נמצא במבט שלנו, המאשר את אשר קלטה המצלמה

כמו צופי הריאליטי שעוקבים יום וליל אחר חייהם של אנשים הכלואים במרחב סגור המצולם מכל עבר, כך גם הזירות הפוליטית, הספורטיבית והציבורית עוברות תהליך של הפיכתן לחלק ממופע תקשורתי, חלק מאובייקט הצפייה. יצירתו של מתחם ריאליטי, רציף, סביב החיים הציבוריים יוצר תחושה של היכרות אינטימית עם הדמויות ושל תחושת אותנטיות שקרית. חשיפת חולשותיהם של הדמויות הציבוריות של טעויותיהם תוך הפגנת עוצמתה של התקשורת, הפועלת בשם טובת הציבור וכנציגתו, יוצרת תחושת שותפות, הרי אנחנו והמצלמה חד הם, אנחנו העדים המאשרים את חוסר האונים של המופקדים על גורלנו בהחלטותיהם ויהיה זה במשט או במשחק כדורגל.

הכנסתה של המצלמה ושל האמצעים הטכנולוגים אל תוך מערכת הספורט הופכת את הזירות הללו לפחות ופחות אנושיות. האדם, השוגה, החושב, האנושי מוחלף בשם הקריאה של ההמונים לצדק. האדם מסולק לטובת הרצון הכללי המנוסח ומונצח על ידי המצלמה. זהו חלק מתהליך הפיכתה של הזירה לאינסטרומנטלית, זירה מנותקת מן ההוויה. אין עוד מקום לשחקנים בעלי דעות, רעיונות או אידיאולוגיה, כי אז הם מסכנים את ערך השוק שלהם, יש מקום רק למכונות כדורגל משומנות, או לפוליטיקאים שהם אנטי-פוליטיקאים ולשופטים שהם הערת אגב במשחק.

ניצחונה של המצלמה מוצג לנו כניצחונה של הדמוקרטיה. המצלמה, זה אנחנו הצופים, הרואים את השופט בבושתו, רואים את ראש הממשלה בעליבותו ובוחרים מי יזכה במיליון באח הגדול.