החולצה הוורודה והקו הירוק


בעוד רוגל אלפר וחנוך מרמרי מתווכחים על הזיקפה הלאומית ושפיותו של הרוכב למרחקים ארוכים, ומתפלפלים בשאלה האם אנחנו על הגלגל ומי נרמס מתחתיו? התרחש דבר מה יוצא דופן שחמק ממבטם. מרוץ האופנים היוקרתי אשר הגיע אלינו מאיטליה הרחוקה, לביקור קצר של שלושה ימים, החזיר בלי כל מחאה או טרוניה את הקו הירוק לתוך חיינו.

הקו הזה שנמחק מכל המפות, שטושטש על הגבעות. הקו המדומיין שמסמן איזו ישראל אחרת שהייתה לרגע קט אפשרות למתינות. הקו המסמל אופציה שלא מומשה עד תום, שנגדעה באיבה, בדיוק שהחלו לנצנץ סימנים קלים של שפיות זמנית, חזר לחיינו בעוז.

והנה למרות שאנו חיים היום בישראל שחוברה לה יחדיו, לאחר ששבנו אל ארץ האבות ואל בורות המים., ברגע שניתנה האפשרות להיות חלק מן העולם המערבי, נורמליים לשבעים ושתיים שעות, ויתרנו בלי כל היסוס על ישראל שמעבר לגדר.

כך למרות ההצהרות. המסע מירושלים לרומא יהיה הפעם ללא השלל של בית המקדש. הר הבית נותר מחוץ לתחום והמירוץ לא חיבר את חלקי העיר אלא חידד את חלוקתה. איליה קפיטולינה התקפלה בשנית אל מול לגיונות הרומאים.

אל מול יופי הארץ ושלל אנשיה העטופים בדגלים כחול ולבן, הופיעה שוב ושוב מפת ישראל טרום מלחמת ששת הימים. ישראל בגבולות שביתת הנשק של סוף מלחמת העצמאות. מזכירה לנו את האמת הפשוטה על גבולות הכוח ומוכיחה בשקט כי אלו גם גבולותיה של הארץ עבור רוב תושביה.

מי שעוד בכוחו או ברצונו לדמיין חזון של שתי מדינות באזורנו, יכול להפיק תועלת מן המירוץ שחלף על פנינו ולהבין כי הציבור הישראלי מסוגל כנראה לחיות עם הקו הירוק עם הוא בא עם חיבוק ורוד ולא עם איומי חרם

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s