המחאה והבחירות

כאשר מתבוננים בתוצאות הצפויות בבחירות הקרובות (לפחות על פי הסקרים) קל לחשוב ולהאמין שמחאת 2011 התפוגגה ונעלמה. שבין איראן, מתנחלים וחרדים לא נותר יותר מדי מרחב פתוח, לשאלות של צדק חברתי. אפילו שלי יחמוביץ שהפכה את המימד החברתי כלכלי למרכז הכובד של מפלגת העבודה, מתקשה לשמר משהו מרוח המחאה ההיא.
יחימוביץ אולי הצליחה להחיות את מפלגת העבודה אך עושה רושם שהיא לא מצליחה לעשות דבר דומה לחברה הישראלית בכללותה. השאלה כמובן שצריכה להישאל היא מדוע? כיצד ניתן להסביר את העובדה, שרק לפני שנה וחצי המונים מילאו את הרחובות במשך שבועות ועתה רק שקט מעיק שורר מעל פני המים?

בנוסף, השאלה הגדולה באמת היא, כיצד האויב המושבע של רעיונות הצדק החברתי ושל סולידריות חברתית ממשיך להוביל בביטחה בסקרים וגם נתפס כראש הממשלה שעליו סומכים רבים לא רק בשאלת הפצצה המתקתקת אלא גם בשאלת הכלכלה הנשנקת?

לתשובה, לטעמי שני חלקים הראשונה תהליכית והשנייה מדכדכת. הראשונה נובעת מכך שתהליכים חברתיים מתרחשים בקצב שונה מן האירועים עצמם. בדומה לברק והרעם המתחילים את חייהם באותה נקודה אך נפרדים זה מזה כהרף עין כך גם האירועים והשפעתם. פניה של עיר משתנות מהר יותר מלבו של בן תמותה, כתב בודלייר וליבו נחמץ אל מול הקצב המסחרר שבו הברון הוסמן שינה את את פריס ורחובותיה. כזהו לב האדם, וזו גם הסיבה שקשה לעיתים להבין שינויים דרמטיים בחברה, שהם סמויים מן העין ברוב ימות השנה וצצים רק מדי פעם מעל פני השטח. ההכרה האנושית היא איטית, לא מותאמת לעידן הבזק, לא יכולה להתמודד עם עם קצב האירועים המסחרר. המהירות הזו מובילה לכך שרבים שהיו שותפים למחאת 2011 חשים תחושת החמצה וכישלון ועיתונאים רבים כבר ארגנו למחאה החברתית של 2011 קבורת חמור. אך הדברים הם יותר מורכבים, התהלכים יותר איטיים והמחאה לא נעלמה, היא תהליכית, היא תשוב ותצוץ במערכת הפוליטית, בתרבות בחברה אך אין לצפות שהיא תשנה את החברה הישראלית בבחירות הקרובות.

מרד הסטודנטים בצרפת במאי 68 נחשב כתאריך רב משמעות בתולדות צרפת, רגע מכונן בתולדות השמאל הצרפתי וסמל להתעוררות של דור שלם של צעירים צרפתיים, שעד לאותו רגע הואשמו באגואיזם ובאינדבדואליות ולפתע קראו תיגר על מוסדות השלטון המיושנים של הפוליטיקה הצרפתית, ודרשו שקולם ישמע וקולותיהם יספרו. אך גם במקרה של מאי 68, בבחירות שהתקיימו לאחר שנה לנשיאות הצרפתית, לא התרחש כל שינוי, הימין והשמרנות המשיכו לאחוז בשילטון, הפוליטיקה הישנה ניצחה למראית עין, אך למעשה, משהו עמוק יותר ומשמעותי יותר התרחש בחברה הצרפתית, שבא לידי ביטוי בחברה הצרפתית בכל תחומי החיים, אבל לקח לו להבשיל מעל לעשור.

התשובה השנייה המדכדת, לטעמי, קשורה לכך שאין כיום בישראל אחיזה אמיתית ומהותית לתפיסה סוציאליסטית. ישראלים רבים, רוצים שינוי, או היו רוצים שהחברה הישראלית תיתן להם שירותים רבים ככל הניתן ובמחיר נמוך ככל האפשר, אבל לא באמת מוכנים לשלם על כך את המחיר ובנוסף לא באמת מוכנים לתת אמון במוסדות המדינה. כך, למרות הכשלים הרבים שמגלם בתוכו בקפיטליזם, למרות אובדן הביטחון התעסוקתי והסוציאלי, למרות תהליכים המובילים להתרחבות מעגלי העוני בישראל, עדין רוב מוחלט של הישראלים איננו תומך בחשיבה הסוציאלסטית.

במחקרי דעת קהל יש נטייה לטעון כי התמיכה בסוציאליזם היא רחבה וגם לא השתנתה מהותית בחברה הישראלית מאז שנות השישים, אך זהו נתון מטעה ולא נכון כאשר פורטים את הנתונים ולא מסתפקים בהצהרות של אנשים על עצמם. הישראלים הם סוציאליסטים בעיקרון וקפיטלסטים בפרקטיקה. הם מכירים בחשיבות של צמצום הפערים, של יצירת ביטחון סוציאלי ובמתן שירותי רווחה, אבל לא על חשבונם (ראו את המאמר הקצר של דרור וולטר שמסכם את הסקרים שנערכו בנושא משנת 1969.

כאשר אנשים יצאו לרחובות בקיץ 2011 הם יצאו בשמן של מצוקות רבות, בשמן של סיבות רבות והניסיון של המחאה לחבק את כולם ולא לתת צבע למחאה, הפך אותה למחאה של כולם ולמחאה של אף אחד. מחאה שתישא פירות אולי בעתיד רחוק יותר אבל לא כזו שנושאת בשורה לבחירות הקרובות.

בטווח הקצר ההישג הגדול של המחאה היה שהיא חשפה לעיני רבים את הקשר הסבוך בין הון לשלטון וגרמה לרבים להתבונן במציאות מזווית קצת אחרת, במישור הרחב יותר, נאלץ להמתין כנראה, לפחות עוד 4 שנים.

11 מחשבות על “המחאה והבחירות

  1.  כבר שנים רבות אני שואלת את עצמי שאלה ששאלת ומדי פעם גם עונה עליה. בכל פעם תשובה קצת אחרת, בהתאם למצבי ובהתאם למה שאני רואה סביבי ( אין טעם להזכיר את חינוכי, משפחתי וכיוצ"ב. הרי הדברים ידועים).  

    התשובות שלי לא מבוססות על מחקר ולא על אידאולוגיה אלא על התבוננות סביבי. לזכותי ייאמר שאני גרה באזור עני כבר שנים רבות בבחינת "בתוך עמי אני חיה". תשובתי לא מתוחכמת אך מנוסחת בזהירות שמא יתנפלו עלי רבים וטובים שכבר שכחו לדבר מפאת חשיפה מזיקה לתקינות פוליטית הממסכת בשפת קלישאות את הנראה והניגלה. אני מודה שאני נשמעת יהירה. אודה גם שטעיתי המון פעמים( זו אחת הסיבות שאני גרה בסביבה ענייה) אך בדבר אחד אני בטוחה שהאנשים מצביעים לנתניהו, לליברמן, לש"ס ( ויצביעו בהמוניהם לבנט) כי זה מה שהם חושבים שטוב למדינה. העניים חושבים קודם כל על המדינה ואילו העשירם חושבים קודם כל על עצמם (למשל, אפשר ללמוד על כך ממה שקורה בצרפת). אני יודעת שזו תשובה מטופשת, רחוקה מן המציאות וחסרת בסיס אך אי אפשר להתווכח עם העובדות. 

    גם לדבריך ש"יחימוביץ אולי הצליחה להחיות את מפלגת העבודה אך עושה רושם שהיא לא מצליחה לעשות דבר דומה לחברה הישראלית בכללותה." יש לי תשובה. וכמסורת אבותי אענה בשאלה. כיצד יכולה יחימוביץ לעשות לחברה מה שעשתה למפלגתה אם במהלך כל מערכת הבחירות נוגס בה השמאל(והמרכז), נושך, עוקץ ורודף אותה בהאשמות(ראה, למשל, את דברי עמוס עוז ב'הארץ') שבגדה ברוח העבודה ועוד. 

    אני שמחה שניסיתי לענות על שאלתך כי זה עוזר לי להבין מדוע השמאל – מרכז משמיץ כל כך את יחמיביץ ולא תמך בנסיונה להעמיד את הכלכלה במרכז הבחירות. אני חושבת שגם השמאל אוהב את המדינה אבל הוא לא אוהב את העם והעם מרגיש זאת ולא אוהב אותו בחזרה.האמת, גם אני כבר לא אוהבת אותם, גם וגם. בכל אופן, אני בוחרת 'עבודה'. עד כה, כל מי שהצבעתי לו, אכזב ( שריד, ברק, מצנע, פרץ, לבני) אך אני אופטימית. אומרים שזה עוזר לבריאות ומכיוון שאני די ענייה אני חייבת לשמור על הבריאות שלי כי בדרום הרפואה לא משהו וגם האוויר די מזוהם.            
     
        

  2. פינגבק: עני זה מרגש | shulamitd

  3. הבעיה היא שהשמאל לא מציע אלטרנטיבה אמיתית. אם בראש השמאל היה עומד מנהיג איכותי כמו בגין או כמו רבין, והוא היה מצהיר חד-משמעית שלא יעשה קואליציה עם ש"ס, וכן שיפעל למען מס הכנסה שלילי, למען משכורת הולמת (לפחות שכר מינימום) לחיילים שמשרתים, נגד הוצאות ממשלתיות מיותרות, וכן למען הפרדה ביננו לבין הפלסטינאים גם ללא הסכם – אז אולי היה סיכוי למהפך.

    • אתה תמים.
      פעם כשמצנע הלך לבחירות בראשות המערך (זוכרים?) הייתה מחאה ב'כיכר הלחם' המפורסמת נגד יוקר המחיה. בראיון עם אחת המוחות היא נשאלה אם תצביע בשביל מצנע והאישה אמרה שלא כי 'מצנע יותר מדי בעד הערבים'.
      במשך שנים צחקנו על השכנים שלנו שמוכנים לקנות שוב ושוב את השקר על ישראל שבאשמתה כל הבעיות ולא רואים כיצד השליטים שלהם מנצלים אותם והם הם הבעיה האמיתית של החברה הערבית.
      מסתבר שהצלחנו להשתלב לא רע במרחב.

      • זה לא נכון שהאנשים "קונים שוב ושוב את השקרים" של הליכוד: איך ב-1992 היה מהפך ורבין נבחר? איך ב-1999 היה מהפך וברק נבחר?

        רבין נבחר כי הוא הציג אלטרנטיבה לקיפאון המדיני ששרר באותה תקופה, אך הכישלון של אוסלו הביא חלק גדול מהציבור לתמוך בהפרדה חד-צדדית שאיננה מבוססת על קווי 67. לאחר מכן ברק נבחר בגלל הוויתורים של ביבי למפלגות החרדיות, אך כשברק עלה הוא עשה את אותם הוויתורים.

        בגלל כל זה, היום רוב הציבור סבור שאם מפלגת העבודה תהיה בשלטון היא תמשיך להזרים כסף למפלגות החרדיות, וכן הפתרון של נסיגה לקווי 67 שהיא מציעה איננו הפתרון הנכון. לכן לא מצביעים עבור מפלגת העבודה.

        מי שנקט במדיניות רצויה מכמה בחינות, היה אריאל שרון, שהקים ממשלה ללא ש"ס וביצע הפרדה חד-צדדית בעזה.

      • שרון?! במקום להגיע להסכם על תנאי הנסיגה מעזה נתן הכל בחינם ולשווא. איני יודתע היכן אתה גר אך תושבי הדרוום סבלו במשך שנים מתותאות הנסגיה החד צדדית. שרון ששוב חשב את עצמו ל"חכם על ערבים" יצא  רע מכל הסיפור הזה. בדיוק כמו שחשב לנהל את לבנון כך גם חשב שהוא יקבע את הכללים ואחרים יפעלו לפי ציפיותיו.

      • כן, ברור. אם נסוגים חד-צדדית – יש טילים. אם מגיעים להסכם והפלסטינאים מפרים אותו – זה משום שאנחנו לא התנהגנו איתם בכבוד. אם לא מגיעים בכלל להסכם – אנחנו סרבני שלום. בקיצור, מה שלא נעשה, תמיד אנחנו נהיה האשמים. זה כמו בשיר של בני ברמן על הסבא והנכד והחמור.

      • אתה תמים.
         
        אתה מתכוון למצנע, שהתמודד לא מזמן על ראשות מפלגת העבודה, והתחייב בכתב להשאר במפלגה גם אם יפסיד בהתמודדות?
         
         

      • מצנע, עוד דוגמה לאדם שרוממות היושר והיושרה על לשונו ובפועל התנהגותו נלוזה. מה שמעניין שאותו לא מגנים בעיתונות השמאל, גם לא את פרץ אך את שלי יחמוביץ רודפים כאילו גזלה מהם את כבשת הרש- העבדה. נו, באמת? אם אינני טועה, ארי ששביט צידד בברק בבחירות הקודמות . גם עמוס עוז מעדיף את ברק על פני יחימוביץ. הם מאותוה הסידרה. בכל זאת יחמוביץ מיפו.

  4. שולמית דוידוביץ'–"העם לא אוהב את השמאל כי השמאל לא אוהב את העם והעם מרגיש זאת עד כאן ציטטוט פחות או יותר", כתבת מדויק מאוד ואני מסכים איתך.. העם אוהב את המדינה ואוהב את המסורת היהודית לפחות רוב העם הפשוט ואני בניהם, עובדתית אני לא דתי וגם לא ימני..
    אנשי השמאל בעשרים השנים האחרונות ואולי גם קודם לכן היו יהירים,פלצנים ואגואיסטים אין פלא איפוא שהעם סולד מהם וממשיך להצביע עבור ימין בישראל..השמאל הישראלי הוא שמאל בורגני חסר שורשים קוסמופוליטי ואין לאנשי השמאל הזה עתיד בארץ הזאת וטוב שכך..בניגוד להם המחאה החברתית ברובה הייתה מחאה עממית ספונטנית ללא דגל אבל עם הרבה הרבה נשמה כנות ויושר אנשים באו למחות ולהביע אכזבה אמיתית מהמימסד הדורסני שקם כאן בשנים האחרונות מימסד אשר מזוהה עם השמאל וגם עם הימין.. לכן לא היה דגל למחאה אבל זה עוד יבוא ובגדול ואז יניפו דגלים רבים כי המחאה לא מתה היא חייה ונושמת בתוכינו ומחכה ליום שלה… היא עוד תשוב…

    • להודות על האמת, גם אני לא אוהבת את העם, בעיקר את זה שבוחר בימין וגם איני סובלת את השמאל הסולד מהעם. אתה רואה. אני ממש בבעיה. למזלי , אני אוהבת הרבה פרטים מהעם וגם מהשמאל.  אגב. שלי יחמוביץ.התקבלה יפה מאד בשוק מחנה יהודה. אולי זו התחלה של שיתוף פעולה http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4333301,00.html  

      אולי זו גם תשובה לכתוב הפוסט. היהנ, ההתחלה. אם השמאל לא יפיל אותה לאחר הבחירות ויתן לה לבנות את המפלגה  בעזרת חברי כנסת לויאלים למפלגתם ולבוחריהם  

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s