קבורת חמור – פרשת החייל העריק

כעס בצה"ל: קבורת עריק – פגיעה בנופלים בקרב

אחרי סטירת הלחי מהיועץ המשפטי לממשלה בפרשת קבורת החייל שנהרג בתאונה בבאר-שבע, גורם בכיר בצה"ל תקף: "זו קריאת תיגר על המפקדים, שעלולה להשפיע לרעה בעתיד". הוא הוסיף: "כיצד תרגיש משפחת חייל שנהרג בקרב?" מתוך אתר YNET ב-29.6

העריק איננו חדל להיות חייל כל עוד הוא לא משוחרר משרותו. לכן העריק יאיר ששון ז"ל הוא באחריות מלאה של הצבא. דווקא הניסיון של הצבא להתכחש למשרתים בו הוא המטריד מנוחה. על בסיס אותו הגיון יכול הצבא להתנער מאחריותו לגלעד שליט שכבר למעלה מארבע שנים מסרב להתייצב ביחידתו.

גם אם הצבא איננו אוהב את החלטת היועץ המשפטי לממשלה להביא את העריק יאיר ששון לקבורה צבאית וגם אם הוא רואה בכך כניעה, ובזיון, הניסיון לתקוף את החלטת היועץ המשפטי לממשלה והמשך המתקפה על החייל המת היא מביכה ומגלה שוב, את מידת הנקמנות וחוסר המחשבה המניעה את הצבא שלנו.

הטענה כי לא ייתכן שעריק יקבר לצידם של לוחמים שנפלו בקרב היא מגוחכת, בייחוד לאור העובדה שבתי הקברות הצבאיים מלאים חיילים שלא נפלו בקרב. הניסיון להפוך את העריק לטמא ושפל שלא ראוי שייקבר לצידם של בחורינו הנהדרים הוא חלק מן הניסיון להתנכל לכל מי שלא מלא את תפקידו ולא משרת נאמנה את העם, חלק מאותה דה-לגיטמציה של החיים האזרחים בישראל או של ההתנכלות לחולשה.

האחריות של הצבא לבאים בשעריו צריכה להיות טוטאלית ולא משנה מה גדול חטאם. אם אותו נער היה נעצר הרי הוא היה יושב בכלא צבאי ומקבל עונש על עריקתו, ולכן גם במותו הוא נידון לבלות את כל ימיו בבית עלמין צבאי.

אולי, הגיע העת שאנשי הצבא ישנו גישה ויתנחמו באבסורדים הקטנים שמייצרים החיים. הנער שלא הצליח להסתגל לצבא ולא רצה לשרת בו יבלה לבסוף את כל ימיו  בחיקו  של צה"ל.

11 מחשבות על “קבורת חמור – פרשת החייל העריק

  1. אני חולקת עלייך לחלוטין.
    נעזוב את התנהגות צה"ל ודוברו.
    זו באמת לא הנקודה.
    אבל לגופו – יש גבול לפוסטמודרניזם ולזה שכוווווולם שווים.
    מה לבית קברות צבאי בו קבורים אנשים שהקריבו את היקר להם מכל  – את חייהם, ולזה שברח מהצבא?
    הנסיון שלך למתוח קו מקשר בין המתנדב או הממלא את חובותיו לבין המשתמט –  הוא בעיני נורא, ובעיקר חותר תחת אושיות המדינה הזאת.
    ואין שום קשר בין זה לבין "דה לגיטימציה של החיים האזרחיים" כדברייך.

  2. אין בטענה ולו שמץ של פוסטמודרניזם
    השאלה איננה שאלה של שיוויון אלא שאלה של סטטוס. הוא היה חייל ולכן הוא יקבר כחייל. גם אם הוא היה משתתף בשוד אלים ונהרג הוא היה נקבר כחייל. העובדה שהוא ערק לא הופכת אותו לפחות חייל.
    לשאלת הקווים, אני לא מותח קןוים אני משרטט קווים אדומים המחדדים את הסוגיה.
    המאבק של צה"ל בעריקים דרך חיילים מתים או זמרים כושלים והניסיון להפוך אנשים כאלו לאנשים שמקומם מחוץ לגדר הוא בהחלט פגיעה במרקמה האזרחי המאוד שברירי של מדינתנו

  3. משפחת חייל שנהרג בקרב תרגיש בדיוק אותו דבר לגבי אובדנה האישי, גם אם ליד קבר בנם ייקבר חייל מהקריה או אפילו עריק.
    מה הקשר?
    עצם ההתערבות של קצינים ודיבורם כנגד היועץ המשפטי לממשלה מראה על הדומיננטיות העצובה של הצבא שיש לו מדינה.
    אז נכון שבסופו של יום, נכון לעת הזאת, הנחייתו של היועץ גוברת, אבל לא לעולם ועד. מי שלא משליך מהצבא קצינים אלה – אל יתפלא אם יושלך בעתיד על ידם.

  4. נניח לרגע כי מר X  נהרג בתאונת דרכים.
    מכאן קימות שתי אפשרויות.
     האחת מר X היה בדרכו לעבודתו או מעבודתו. על כן יוכר כנפגע בתאונת עבודה (מלבד הכרתו כנפגע בתאונת דרכים). משפחתו תתוגמל בהתאם.
    השניה. מר X השתתף בארוע ספורטיבי (כדורגל של יום שישי). מחוץ לשעות עבודתו וללא קשר לעבודתו. הוא לא יוכר כנפגע תאונת עבודה ומשפחתו לא תתוגמל בהתאם.
    על כן מדוע יש להכיר בחיל אשר בחר לבצע עריקה כחלל צהל?
    האם עלי ביום זיכרון לחלי צהל לעמוד דום לזכרו של עריק?

    • צבא איננו מקום עבודה ואיננו מעסיק רגיל
      כאשר אתה בשירות צבאי אין לך תכלית אחרת ואתה ניתן לומר רכושו של הצבא ולכן גם תחת אחריותו גם כאשר אתה מפר את נהליו

      • עריק זה לא מפר נהלים
        עריק זה מי שעזב את הצבא. הסתלק ממנו. החליט שהוא לא רוצה להיות חלק ממנו ולכן הוא לא חלק ממנו.
        אני יכולה להגיד לך שלי באופן אישי יפריע מאוד לראות קבר של עריק ליד אחד מקברי חברי שמפוזרים ביד רחבה בבתי הקברות הצבאיים ברחבי הארץ המדממת הזאת.

  5. לא כדאי היאחז בתקנות המוסד לביטוח לאומי כדוגמה לצדק האבסולוטי.
    יש בהן אפליות זועקות לרוב (למשל אפלייה לרעה של עצמאים).

    ביום הזיכרון לחללי צה"ל לא עומדים דום באופן אישי על כל חייל מת (אחרת היינו מתחילים גם להבדיל בין יחידות לוחמות לבין אפסנאים וכו', בין יהודים לדרוזים, בין אלה שמתו ממחלה לבין אלה שמתו בקרב, בין דתיים תושבי התנחלויות לבין חילוניים ועוד ועוד), אלא באופן קולקטיבי.

  6. הקבורה הזו היא ביזיון. צה"ל היה צריך לעמוד על רגליו האחוריות ולסרב לקבור את העריק קבורה צבאית. גם בשביל החיילים שמתו בקרבות ובמלחמות, גם בשביל הלוחמים שיסכנו את חייהם בעתיד, ובעיקר בשביל לשמור על פיסה אחרונה של ערכיות בצבא שהיה פעם צבא העם.
    התמלאתי בושה כששמעתי כיצד צה"ל שומט תחת ידיו מרכיב מוסרי וערכי כה חשוב, תוך כניעה מוחלטת ליועץ המשפטי לממשלה.
    אגב, אביו של העריק ההרוג אמר בתקשורת שהוא נלחם עבור הצדק של בנו ושל חיילים אחרים. אני לא רואה פה שום צדק. רק בצע כסף. העניין הוא לא הקבורה, אלא הפיצויים ממשרד הביטחון.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s